הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי,
ושוב אנחנו כאן בפינה – שלי עושה חשבון- והפעם על עתיד עולם היופי ביום שאחרי הקורונה.
תעשיית הטיפוח והקוסמטיקה מגלגלת סכומי עתק של 325 מיליארד דולר מדי שנה.
עד 2020 יגיעו המכירות בענף ל–390 מיליארד דולר.
אלה היו התחזיות אבל אז הגיעה הקורונה.
לפני כמה ימים שאלה מישהי בעמוד הפייסבוק שלה, מה הדבר שהכי לא השתמשתן בו בשבועיים האחרונים: הרבה מאוד מהתשובות היו איפור, ובושם. מפתיע? לא ממש.
באופן כללי תעשיית הבשמים, התמרוקים, היופי והטיפוח היא סוג של ברומטר לגאות או שפל כלכלי. כשהתעשייה גדלה וכשהמשקיעים קונים מניות של חברות קוסמטיקה, זה סימן שהכל בסדר.
עכשיו הכל קפא. משרד הבריאות קבע שאסור ללכת לקוסמטיקאית או לספא או לסדר ציפורניים. נשאר לקנות אונליין תכשירי קוסמטיקה, בישום ולמי שממש משקיעה בעצמה גם מוצרי כושר.
תתפלאו אבל יש קשר ישיר בין ירידה בהכנסות לעליה במכירות הליפסטיק דווקא.
לאונרד לאודר, יו"ר קונצרן אסתי לאודר, הוא שהמציא את המונח "מדד הליפסטיק".
דווקא במשבר הגדול של 1929 קפצו מכירות הליפסטיק ב-25%, לעומת המשבר של 2001 שאז עלו המכירות של הליפסטיק רק ב-11%. רוצה לומר אם אנחנו לא יכולות להוציא אלפי שקלים על איזה בוטוקס טוב לפחות נקנה שפתון ומומלץ אדום.
למה שפתון דווקא? בעיתות משבר הוא עוזר מסתבר פשוט להיראות ולהרגיש יותר טוב וזה אפילו לא כואב.
כן אנחנו הנשים מוכנות לסבול והרבה כדי להיראות יותר טוב. פעם בימי הביניים נשות האצולה היו מושחות על פניהן דם עטלפים. זה כנראה לא היה עובד היום.
עוד מימי קליאופטרה וממלכת בבל המסר השיווקי הוא די אחיד. מה שאתן זה לא ממש מספיק. תוסיפו קצת צבע לשפתיים, ללחיים, לשיער. את צבעי השיער של לוריאל שעד היום מובילה בתעשייה המציאו כבר ב-1909.
יש סיבות טובות למשיכה האנושית ליופי. אנשים יפים, או לפחות לא מכוערים, נחשבים חכמים יותר מוצלחים יותר במיטה, יש להם סיכוי להרוויח יותר, ויותר סיכוי להתחתן. האמריקאים מוציאים יותר על יופי מאשר על חינוך אבל אני ממ שלא בטוחה שאנחנו רוצים ללמוד מזה.
אם אתם תוהים איך הגענו עד הלום אז אנחנו כרגיל יכולות להאשים רק את עצמנו- מי שהתחילו את המירוץ להשגת היופי הבלתי אפשרי הן נשים. 2 נשים. אחת מהן אפילו יהודייה. אליזבת ארדן והלנה רובינשטיין. הן בישלו קוסמטיקה במטבח בסירים על פתיליה ויותר מכל הן היו פשוט גאונות בשיווק. הן הבינו את הקשר בין יופי לבריאות והמציאו את גישת ה well being ההוליסטית. תהיה יפה, רזה וחטובה וזה מה שיעשה אותך מאושרת. מאז ועד היום אנחנו נותרנו קצת עצובות לעומת שתיהן שהיו מאושרות גם בע'.
תעשיית הקוסמטיקה בישראל מגלגלת מעל 4 מיליארד שקל בשנה, הישראליות מוציאות בממוצע כ 190 ₪ בחודש על איפור ועוד כ 400 ₪ על שיער עלות של כ- 600 ₪ לחודש וזה בלי שהתחלנו לדבר על טיפולים קוסמטיים.
כמו שזה נראה עכשיו, כנראה שהקוסמטיקה תחזור אל הבית. אולי לא לבישול עצמי. לא בטוח שנמצא את עצמנו רוקחות קרמים לבד למרות ש never say never
אי אפשר ללכת לקוסמטיקאית? אז נרכוש את הקרם או נכין אותו לבד ונלמד לעסות את הפנים באמצעות סרטוני הדרכה שעליהם נשלם כמובן. כבר היום יש מליוני סרטונים והדרכות טיפוח אונלין לנשים כמעט בכל נושא, אבל אם חברות הקוסמטיקה הגדולות רוצות לשמור על יתרון תחרותי אולי בכלל כדאי שיתחילו לפזול לעבר הגברים. כן גברים הם לגמרי הפרסונה החדשה בטיפוח קוסמטי ויפה שעה אחת קודם, וזה מבלי שדיברנו על הרגלי הצריכה של גברים אונליין. אני רק ארמוז בקטנה- הם קונים פחות אבל זה עולה להם יותר. גברים נוטים לפרגן לעצמם מוצרי פרימיום שלא תגידו אח"כ שלא אמרתי.
העולם ביום שאחרי הקורונה כבר לא יהיה כפר גלובלי. הגבולות שכל כך שמחנו לטשטש חוזרים בגדול והם ישארו כאן להרבה זמן.
הרצון להיות יותר יפות, יותר חטובות, לא יעזוב אותנו כל כך מהר אבל אנחנו נעדיף מוצרים ידידותים לסביבה עם רכיבים טבעיים, נאמין קצת פחות להבל החן ושקר היופי ונקנה קרוב לבית, אולי לפחות נחזק את הכלכלה המקומית.
שתפו אותי בדף הפייסבוק שלי עושה חשבון מה חשבתם על הפינה הפעם, אפשר להסכים ואפשר תמיד גם לא.
אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות להציע לי נושאים לדיון לפעמים הבאות ולשתף אם אהבתם.
להתראות ובריאות לכולנו.
