שלי עושה חשבון - נעלמות בתודעה

שתפו את הפודקאסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי, ושוב אנחנו כאן בפינה - שלי עושה חשבון. היום על היעלמות מהתודעה.

דון מיגל רואיס בספרו ארבע ההסכמות מדבר על התודעה. הוא מסביר בדרכו הפואטית והמרגשת שאנחנו בכלל בחלום. שכל מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה בכלל כי אנחנו מאולפים. הכל כבר מוטבע עמוק בתוכנו עם היוולדנו, שאנחנו העתק האמונות של ההורים שלנו שגידלו אותנו והם העתק האמונות של ההורים שלהם וכך אלפי שנים אנחנו משכפלים אמונות ותודעות של החברה ושל הדת.

בשנים האחרונות הבנות זונות שינו את הכללים, סליחה על הצרפתית. ואם להיות יותר מדויקת אנחנו הנשים מנסות בכל הכוח לשנות את הכללים, את השיח, את המציאות.

הסכמות, דעות אמונות ומחשבות שהיו יכולות להתקיים בעבר כבר לא כל כך מוצאות מקום.
בזכות החלום החדש הזה החלה תנועת ה- METOO, מצעד הנשים, מתעורר שיח בלתי מתפשר על אלימות נגד נשים, היעדר מוועדות מקבלי החלטות בקורונה ובכלל , דימוי גוף נשי, פרו אייג'נג, יו ניים  איט. אנחנו הולכות על כל הקופה.

ועדיין זאת מלחמה בחוץ.
השבוע נשים בכל הארץ הביעו את שאט הנפש שלהן מקמפיין בגדי הים החדש של חברת אינטימה שבחרה לדוגמנית הבית, את פליטת הריאליטי דנה זרמון, הבת של איש הפרסום זרמון שהיא ככל הנראה מרגישה ממש שלמה עם עצמה, כסלוגן הקמפיין- תהיי שלמה עם עצמך במידה 36 או 38 אם אפשר.

אח"כ הצטרפה לחגיגה עוד חברת הלבשה תחתונה עם עוד פליטת ריאליטי בשם תקווה שלא השאירה שום מקום לתקווה שיש מקום לנשים שלובשות לארג' או אקסטרה לארג' והתמונות לא השאירו מקום לספק הן מרוטשות עד אימה.

אין צלוליט, אין קמטים, אין קפלים יש מינימום תודעה ונוכחות.

הניסיון העצוב הזה של מותגי האופנה להציג לנו את העולם החדש שבו אנחנו מקבלים את כולם וכולן, ששחור זה יפה, שאישה מלאה במקומות הנכונים זה מודל היופי הנשגב,  איפשהו עמוק בפנים נשארה התודעה המחניקה אצל כולנו – וכבר מתנגן לכולנו בראש השיר המופלא של שלישיית הגשש החיוור - עובדים עלינו.

אנחנו במסך ערפל ועשן ואנחנו לא באמת בעולם חדש כמו שממש היינו רוצים לחשוב. תודעת האהבה העצמית, ההסכם החדש שלנו עם עצמנו , החיפוש אחר האמת הצדק והיופי עדיין תקוע.

אין באמת מציאות חדשה.  ואיך אני יודעת את זה ורואה את זה כל כך בבירור?

צריך לראות את הקמפיין החדש של בית חולים בילינסון ליולדות.

כן מעוז הנשיות האחרון בסדום- הלידה. בינתיים ככל שביררתי את הנושא רק נשים יכולות ללדת.

רק נשים יוצרות חיים חדשים לעולם החדש. רק גופן של נשים משתתף באופן אקטיבי בחווית הלידה. גברים יכולים להתרגש מזה אבל בחיאת רבאק. זה שלנו.

והנה – זה לא.

בפוסטר שמזמין את נשות בני ברק לבוא ללדת בביח בילניסון – שהרי ידוע לכם ואם לא אז הנה חידשתי, בתי החולים עושים הון עתק מנשים שבאות ללדת אצלם, בפוסטר יש רק דוקטורים.

רק מומחים. אין פרצוף נשי אחד לרפואה. אין רופאות מומחיות, אין אחיות. אין. לא קיימות. לא בפוסטר ולא בתודעה.

עכשיו בטח תגידו, נו עוד פעם זאת. זה פוסטר לנשים חרדיות. אסור להראות נשים במדיה החרדית אז זה בסדר.

אז לא ! זה לא בסדר. אי אפשר להמשיך לתרץ מהלכים, תקציבים, פעולות רק בגלל שזה מה שהתרגלנו. הרגלים משנים קודם כל במחשבה, אחר כך במעשים ואז יש סיכוי קטן שאיך שהוא זה ישתרש ויהפוך להרגל חדש.

ממליצה לכם ממש לצפות בסדרת הדוקו על הילרי קלינטון. היא מספרת שם על הדרך שעברה כילדה מחוננת ללימודים בייל כדי להיות עורכת דין בשנות ה60 של אמריקה. היא מתארת כמה היה קשה בכלל להתקבל ללימודי משפטים  כי אישה באותם ימים הייתה צריכה לעשות מה שטוב ונכון לגבר שלצידה, ועל איך היה להיות אישה כמעט יחידה בכיתה בין גברים.

היא מספרת סיפור קטן שממחיש הכל איך כשכבר הייתה עורכת דין ונכנסה לבית המשפט כתובעת, העיר לה השופט על כמה היא לבושה יפה ואפילו ביקש בצורה ממש מנומסת לעשות סיבוב להראות לכולם כמה היא חמודה ויפה.

אז אתם מבינים , היום זה נשמע מופרך ואין סיכוי ככה  אני מקווה, ששופט יבקש היום מעורכת דין צעירה לעשות סיבוב כדי שיוכל להתפעל ממנה, אבל כל זה בגלל שבקרב ההוא ניצחנו.

תודעה משנים כשנמצאים במרחב. כשמדברים. כשמוחים. כשמשנים הרגלים.

מלינדה גייסט ומקינזי בזוס  שתיים מהנשים העשירות בעולם הקצו 30 מיליון דולר למאבק הזה, רק הלוואי שאת מיקרוסופט ואת אמזון הייתה ממציאה אישה. זה בטוח יקרה בעולם החדש.

שתפו אותי בדף הפייסבוק שלי עושה חשבון מה חשבתם על הפינה הפעם, אפשר להסכים ואפשר תמיד גם לא. אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות להציע לי נושאים לדיון לפעמים הבאות ולשתף אם אהבתם.

להתראות ובריאות לכולנו.

פודקאסטים
נוספים