למי שלא מכירה את התוכנית הנהדרת של רחוב סומסום עם הפרק האלמותי “אני רוצה להיות שם” אני רק מניחה כאן את הקישור. מבטיחה לכן הפרסומת החדשה של טורנדו תבינו עכשיו הרבה הרבה יותר טוב. אבל זה לא בגלל שכל כך חם ורותם סלע בטלוויזיה, שנתקעה לי הכותרת הזאת בראש אלא דווקא בגלל תוכנית מספר 7 ששידרתי יחד עם נתלי “חיים בדיגיטל ברדיו החברתי הראשון” שבה אירחנו את מעיין אחי ידיד, לשיחה על אסטרטגיות שיווק בוידאו ובעיקר כמעין תובנה מרכזית לכנס מדברות דיגיטלית, שנכחתי בו היום.
כולנו רוצים הכל כאן ועכשיו ואם אפשר אז גם מהר.
נדמה לנו שהמדיות הדיגיטליות שעובדות במהירות האור, הקלות היחסית שבה אנחנו מתפעלים אותן והעבודה שאנחנו כל הזמן רואים את כולם מול הפרצוף עם אלפי מסרים ביום, נדמה לנו שכל זה עשוי לקצר את הדרך “לשם”.
זה מצחיק אבל לפעמים מרוב שעוסקים בשיווק שוכחים שהבנת משמעות המיקום הנוכחי שלנו, של המותג, בשרשרת המזון או במשפך השיווקי זאת התובנה הכי חשובה שתחסוך הכי הרבה תסכולים בדרך להשגת המטרה האסטרטגית והיעדים שהצבנו לעצמנו.
קודם כל אנחנו כמובן צריכים להבין מה זה ה”לשם” הזה, ובשביל זה צריך לחשוב ולתכנן אסטרטגית, אבל שניה אחרי שהבנו איפה זה “לשם”, אנחנו צריכים לעצור ולהסתכל טוב טוב איפה אנחנו כאן.
איפה אנחנו באמת ביחס “לשם”, ביחס למתחרים ואז להציב מטרות שאפשר ממש להשיג אותן בטווח קצר בלי להתייאש בדרך. אם להסביר את העניין במילים שיווקיות ובהתאמה למשפך שיווקי קלאסי, אז קודם כל שיכירו אתכן.
“אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע הוא באמת נפל?”
נכון שזאת קלישאה פילוסופית אבל צריך לעצור רגע לפני שרצים להיות שם וכאן ואז שוב שם.
תוכנית שיווקית ותוכנית עבודה אפשר לתכנן וגם להוציא לפועל, רק כשאנחנו מבינים בדיוק איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים אפשר לעבוד בשקט יחסי ואפילו ליהנות מהדרך.
אני נפגשת לא מעט עם לקוחות שרוצים להיות מותג, רוצים למכור עכשיו ונדמה שמילת הקסם “קמפיין” במינימום עלות כמובן, תפתור לכולם את כל הבעיות. קמפיין הוא רק אמצעי להשגת המטרות הוא לא המטרה עצמה. באחת מקבוצות הפייסבוק שבהן אני חברה, שאל היום מנהל הקבוצה שאלה מצוינת : “איזה מהלך שיווקי/עסקי שעשיתם הייתם שמחים לבטל? למה נכנסתם, שבדיעבד עדיף היה לא להיכנס לזה בכלל? מה ניסיתם, שממש ממש לא נשא תוצרים?”
לשמחתי במבט לאחור אני יכולה קצת לצחוק על עצמי ועל התשובה…פרסום על אוטובוסים🤭 שלושה למען הדיוק. זה היה לפני 8 שנים. עלה הון תועפות ולא ראיתי אפילו אוטובוס אחד עם השלט😯🤐
וכל זה כי לא הבנתי איפה אני, לאן אני הולכת ואיך אני מגיעה לשם. אני רק רציתי להיות שם…
הדרך לשם ארוכה, זה לא קורה ביום אחד ואין באמת סיפורי סינדרלה זה פייק ניוז :-), אבל זה כבר לפוסט אחר:-)
