הסיפור האישי שלי.
נכון לכתיבת שורות אלה, אני שלי סבר, בת 46 גרה בכפר סבא, נשואה ואמא לארבע בנות ואני יועצת אסטרטגית למיתוג אישי, מנטורית לתהליכי חשיבה מלווה אנשים מכל תחומי העשיה והתעשיה בתהליכי שינוי, פודקאסטרית, מעודדת יזמות נשית, מנחה ומרצה סדנאות והרצאות בכל רחבי הארץ.
אני נהנית מאוד ממה שאני עושה, בוחרת בקפידה לקוחות, פרויקטים, חברות.
אבל לא נולדתי ככה.
עברתי דרך ארוכה ולא פשוטה בכלל של תסכולים, מלחמות פנימיות וגם חיצוניות מהסיבה המאוד פשוטה שהיום אני יודעת להצביע עליה- לא הייתה לי אסטרטגיה.
החיים הובילו אותי ולא אני אותם למשך תקופה ארוכה. יחד עם זאת תמיד ידעתי שאני יצירתית, ויש לי המון רעיון עסקיים, היום קוראים לזה יזמת.
תעודות על הקיר:
יש לי תואר ראשון בעיצוב תקשורת חזותית במכון האקדמי טכנולוגי בחולון.
הייתי שם עוף די מוזר. לא התאמתי לטייפקאסט של סטודנטית לעיצוב. גרתי בכפר סבא עם החבר שלי מהתיכון (שאיתו גם התחתנתי, כך שאנחנו כבר סוגרים כמעט 30 שנה יחד…) ולא בדירת רווקות בתל אביב, לא מלצרתי למחייתי והיה חשוב לי לחזור הביתה בזמן להוציא את הכלבה ולבשל כי ידעתי שמחכים לי.
באמצע שנה ג’ ללימודים ילדתי את ביתי הבכורה (מוקדם מאוד מהצפוי כי תכננתי ללדת בקיץ, אבל לחיים יש תוכניות משלהם)
כך שאת הקריירה המקצועית שלי כמעצבת התחלתי מנקודת פתיחה לא מרשימה בכלל.
ילדה טובה כפר סבא, אמא לתינוקת. איזה משרד פרסום או עיצוב יקח אותי בכלל??? ובאמת לא לקחו…
אז עשיתי כל מה שחשבתי שאמא טובה צריכה לעשות, זזתי הצידה, שמרתי חלומות ומחשבות בבטן ואת דרכי המקצועית התחלתי כמורה.
כי זה נורא נוח לגדל ילדים כשאת מורה, עם כל החופשות… אבל נוח זה לא היה, בטח לא רגשית.
עבורי להיות מורה בכיתה יכול להיות הדבר הכי מושלם בעולם, כשאני מרגישה שאני מחוללת שינוי,
כשאני משפיעה כשאני נוגעת ומשאירה משהו בלב של הילדים או האנשים שאני מלמדת.
בתיכון הראשון שבו לימדתי לא רצו ש”אעשה גלים” כל מה שלא בקופסה לא היה לו מקום,
כיבו לי את האש ויחד איתה את הרצון בכלל להיות שם.
התפטרתי אחרי שנה אחת בלבד כשאני בהריון שני עם תאומות. אבל בקיץ של אותה שנה, להפתעתי,
דווקא זאת שהכי נכנסה בי באותה שנה, התקשרה והציעה לי שאבוא להחליף אותה בבית ספר אחר,
מיוחד, תיכון לנערים בסיכון שבו היא מלמדת.
אני לא יודעת אפילו למה, הגעתי לשם ונשארתי- 3 שנים.
מצאתי שם צוות מורות שאני מעריצה עד היום ולמדתי הרבה על שינוי, שינוי תפיסות, הטמעת ערכים, על ניהול ועל ניהול הצלחה.
גם על כשלונות למדתי. המנהלת שם הייתה הרבה יותר ממנהלת בית ספר,
היא הייתה מנטור אולי בלי שהיא חשבה שהיא כזאת.
אחרי שנה היא הפצירה בי לצאת ללמוד תואר שני במינהל ומנהיגות בחינוך לראשונה אמרה לי את מה שכבר חשבתי ולא העזתי לומר בקול:
“את מבוזבזת פה, את צריכה לנהל בית ספר גדול” .
יצאתי ללימודי תואר שני במנהל ומנהיגות בחינוך, באוניברסיטת תל אביב,
סיימתי את הלימודים בהצלחה וחזרתי ללמד כמורה מן המניין בתיכון בהרצליה.
בתוך תוכי ידעתי והחלטתי כנגד כל הסיכויים והפחדים שלי ובעיקר של הסביבה יהיה לי בית ספר.
בקיץ של שנת 2008, כשהמילים שיווק דיגיטלי לא נכנסו לז’רגון, פייסבוק בחיתוליו ואפילו ווטסאפ עוד לא היה לנו.
אני אמא ל-3 בנות ובלי תוכנית חומש (או תכנית בכלל )
לקחתי הלוואה גדולה ופתחתי את “סקיצה”- בית ספר בוטיק ללימודי עיצוב.
סקיצה היה הבייבי החדש שלי, האהבה שלי, המקום שלי והוא בעיקר הקדים את זמנו..
היום אני יודעת להגיד שסקיצה היה חממה ליזמות נשית עוד לפני שידענו מה זה האב, או מה זה אקסלרטור. לא ידעתי אז לומר את שאני אומרת היום בבטחון מלא- אני מנטורית לשינוי. יש לי את היכולת והידע להשפיע על חייהם של אנשים שעובדים איתי לטובה. ביחד אנחנו מגשימים חלומות.
אפשר לעשות זאת בכל תחום, סקיצה במקרה היה בתחומי האופנה והסטיילינג.
ואפשר היה ללמוד בו: קורס עיצוב בגדי ילדים, קורס עיצוב אופנה, קורס עיצוב בובות ומוצרי טקסטיל,
קורס עיצוב תיקים ואביזרים, קורסי תפירה ותדמיתנות, חוגי אופנה לנוער, סדנאות והרצאות סטיילינג,
לימודי צילום אופנה, גרפיקה ממוחשבת, מכינה ללימודי עיצוב, ירידי אופנה ועוד ועוד..
בשיא פריחתו למדו בסקיצה כ- 400 סטודנטיות, לימדו בו כ-20 מעצבות ומרצות. אז פשוט קראתי לו בית ספר…
בזכות סקיצה - זכיתי בפרס ” יזמת השנה” מטעם קרן שמש,
הופעתי בתוכניות רבות ומגוונות בטלויזיה בערוץ 10 ובערוץ 2, סקיצה היה הצלחה משמעותית רגשית ומקצועית. אבל מבחינה כלכלית הוא היה כישלון. בעיקר כי שוב היום בדיעבד אני יודעת לומר שעסק בגודל הזה צריך לפחות 5 שנים כדי להתחיל להיות ריווחי באופן משמעותי ולא היה לי גב כלכלי או משקיעים. את כל מה שהרווחתי השקעתי במקום הזה בחזרה עד שנגמר לנו האוויר.
מכיוון שניהול בית הספר גבה ממני מחיר אישי, משפחתי וכלכלי כבד, כשאני כבר בהריון עם ביתי הרביעית, סגרתי בדמעות את הבית ספר, קיבלתי מאות מכתבי אהבה מסטודנטיות שלמדו אצלי ובהם תחינה שלא לסגור את המקום. זה היה מאוד מרגש ואני שומרת את המכתבים ואת הקשרים והחברויות שאספתי במקום עד היום. אז עוד חשבתי שאני אנוח קצת בבית בכל זאת 4 בנות😊.
אבל, קיבלתי אין סוף פניות מנשים שרצו להמשיך ללמוד אז פתחתי כיתה בסלון של הבית,
מצאתי שותפה שהיא חברה, שהיא מעצבת גרפית ויחד פיתחנו את “עסקי נשים”-
ליווינו באופן פרטני ואישי נשים יזמיות, מכל הארץ בתהליך גיבוש הרעיון ועד להקמת עסק קטן ושיווקו.
נפגשנו עם עשרות עסקים קטנים לפיתוח קולקצייה, עיצוב מיתוג תמחור ושיווק.
צמחנו יחד עם פייסבוק בחיתוליו, והשתמשתי בכל כשרונותינו כמעצבות לפיתוח תחום הדיגיטל
בעסקים קטנים- עיצוב אתרים, דפי נחיתה, דיוור, עיצוב גרפי לדיגיטל ועוד.
שירותים אלו היו צורך מתבקש לכל בעלי העסקים אותם ליווינו.
את ההבדלים בין עסקים קטנים לעסקים קטנים של נשים למדתי וחוויתי גם דרך העסק שלי וגם כמי שליוותה מאות עסקים.
לנהל עסק קטן כאישה צעירה וכאמא שרוצה לצמצם את המחירים הרגשיים של לא להיות בבית, זה מאוד לא פשוט.
בשלב מסוים נכנעתי ללחץ הכלכלי והרגשי, נשבר לי לעבוד מהבית. חיפשתי יציבות מקצועית וכלכלית ודווקא כשהחלו לעוף טילים בשמי תל אביב ביולי 2014 והחלטתי לחזור לעבוד כשכירה בשיווק דיגיטלי.
התקבלתי לעבודה כמנהלת שיווק דיגיטל במשרד פרסום ותוך שלושה חודשים בלבד קודמתי לתפקיד סמנכ”לית המשרד . ניהלתי לקוחות ותקציבים של מיליוני שקלים, בתחומי הנדל”ן והבריאות בעיקר. למרות שהייתי בתפקיד נחשק, ולכאורה הגשמתי את החלום לעבוד במשרד פרסום, לא יכולתי לסבול את העבודה.
או אז החלטתי שזה הזמן לחפש אחר עבודה שקטה ורגועה, קרוב לבית, עם משמעות ולא רק עם תנאים ושכר. עבדתי במחלקת השיווק של עמותת אנוש העמותה הישראלית לבריאות הנפש.
ואז הנפש שלי קרסה.
חוויתי משבר גדול. הבנתי שאני לא אני. הרצון שלי לרצות את כולם מלבד את עצמי פשוט כיבה לי את הנשמה.
מצאתי את עצמי שוב עוסקת בדברים שאני ממש לא אוהבת לעשות. הצעות מחיר, התמקחויות על תשלום, ישבתי שעות מחוץ למשרדי הלקוחות כדי לגבות את הכסף שמגיע לנו, הייתי צריכה לפטר עובדים כי לא היה לנו מספיק כסף והחלום לעסוק ביצירתיות וקריאייטיב התחלף במציאות שבה אני עובדת 24/7 לא נמצאת בבית בכלל ולא ישנה בלילה כי אני לא בטוחה שישאר לי כסף בקופה לשלם משכורות.
רק כאשר היה לי האומץ לומר בקול חד וברור – אני רוצה להיות עצמאית, אני אוהבת ללוות אנשים בתהליך הגשמת החלומות שלהם, אני יודעת לפתח מותגים, אני יודעת לבחור את הלקוחות שמתאימים לי, אני יצירתית, אני ורסטילית, אני מגוונת. רק אז הצלחתי להתמודד מול הסביבה הקרובה והרחוקה ולעמוד על דעתי שלא מתאים לי להיות שכירה.
נרשמתי ללימודי ייעוץ אסטרטגי בטכניון כדי להסדיר את הנשימה ולקבל עוד כלי עבודה משמעותיים והיום אני מה שאני- יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי. מנטורית לתהליכי חשיבה. מלווה אנשים בתהליכי שינוי. מעודדת יזמות נשית- ומשמיעה את קולי בקול חד וברור בפודקאסטים שלי, בהרצאות ובסדנאות.
אני מנטורית לויזיונרים.
אני עובדת בלעזור ליזמים, יזמיות, מנהלות ומנהלים שכירים ועצמאיים למקד חשיבה,
להבין מה מניע אותם לקבל החלטות, איך להשתפר, איך לעשות תוכנית בשביל להגשים חלומות ושאיפות באופן אישי או עסקי.
יש לי ניסיון, ידע והקילומטרא’ז שצברתי ב -15 שנים האחרונות בשיווק,
פיתוח עסקי, מיתוג עיצוב.
אני לא תמיד קלה לעיכול, ויש לי יכולת לאבחן מצבים, סיטואציות ונקודות כשל.
לפעמים הידע החדש מטלטל,
אבל יש לי הרבה מאוד אמפתיה ויכולת הכלה רגשית של הקשיים, מבינה מאוד את הקושי בלהיות אישה, אמא ובמקביל לנהל קריירה או עסק בלי לוותר על עצמך.
אני מומחית בניהול אנשים, בניהול פרוייקטים למול קבלני משנה, ויש לי הרבה מאוד קשרים ואנשים שהולכים איתי לאורך הדרך.