הי לכולם אני שלי סבר יועצת אסטרטגית למיתוג אישי ועסקי, ואנחנו בפינה – שלי עושה חשבון.
"חברת הכנסת הילה שי ואזן התראיינה בשבוע שעבר לעיתון ידיעות אחרונות והצהירה שיש לה שליחות. שליחות להפוך את השיח המגדרי לנורמלי. נשים הן לא קורבנות היא אומרת, העולם לא גברי ואין דבר כזה תקרת זכוכית. נשים הן שוות בין שווים וככה צריך להתייחס אליהן.
היא לא רוצה הנדוס מגדרי ברשימות, היא נגד העדפה מתקנת.
מי טו הלך רחוק מידי, הפחדנו את הגברים והם מפסיקים להחמיא לנו היא טוענת.
אין באמת אלימות נגד נשים בחברה הישראלית, אם בודקים אז מגלים ש 80% מהנרצחות הן על רקע כבוד המשפחה , ערביות, אז זה לא באמת צריך להדאיג אותנו.
חזקת הגיל הרך "מפלה גברים היא יודעת כי היא בעצמה גרושה מאושרת שחולקת 2 בתים עם הגרוש שלה.
"עוד היא מוסיפה :
לא מסתכלים אחרת על קורות חיים של נשים"
"לא מחפשים אותנו בראיונות היא אפילו מספרת שאחד המנכ"לים הכי גדולים אמר לה 'למה שאני אעדיף גבר אם אני יכול לשלם פחות לאישה? ברור שאני אקח אותה'
עכשיו אם זה לא היה מצחיק, הייתי בוכה.
אחרי שניגבתי לעצמי את הדמעות של צחוק ובכי התיישבתי לעשות קצת סדר בראש.
נתחיל בזה שגבר ואישה לא שווים. כן מה ששמעתם, לא שווים.
פמיניזם זאת תנועה שהוקמה כדי לקדם שיוויון זכויות בין גברים לנשים. זהו שיוויון זכויות. כלומר שכל מה שהוא זכות טבעית של גברים יהיה גם זכות טבעית של נשים.
הזכות לעבוד בכל עבודה, הזכות לקניין, הזכות לרכוש, הזכות להצביע, הזכות לחופש, הזכות ללדת, הזכות לא ללדת, הזכות לבחור עם מי להתחתן, יו ניימ איט…
פעם באמת לא היו לנשים כל הזכויות האלה.
אבל היום כבר יש.
תודה לפמיניסטיות על זה.
מה עוד יש לנו היום?
עדיין יש לנו פערי שכר של יותר מ30% לטובת הגברים.
עדיין יש לנו פחות תפקידים, עדיין יש לנו פחות שליטה.
אנחנו עדיין חברה גברית. אנחנו עדיין נפגעות מינית, אנחנו עדיין נרצחות וסובלות מאלימות בבית, אנחנו עדיין מפחדות ללכת לבד בלילה הביתה, או לרדת לבד לחניון שומם גם אם זה באור יום, אנחנו עדיין מפוטרות יותר, עדיין חוששות לספר לבוס או לבוסית כשאנחנו בהריון, עדיין מתקשות לתכנן גם את הקריירה וגם את המשפחה.
אבל היום בניגוד לעבר, אנחנו היום הרוב. חלקנו באוכלוסיה גדול משל הגברים רק ב1% אחוז. מעט אבל עדיין יותר.
אז אולי תופתעו לשמוע, אחרי המבול האלים ברשת, נגד אמירותיה המקוממות של שי ואזן, אני חיבת להיות כנה עם עצמי ולומר שלפחות בחלק מהדברים שהיא אומרת, יש בהם משהו.
כי אין שום חוק שאוסר על נשים להיות ראשות ממשלה, או להיות מנכ"ליות של בנק, או להתמנות לדירקטוריות או ליושבות ראש.
זה לא נמנע מאיתנו בגלל ספר החוקים. החסם הוא תרבותי חברתי.
כל מה שהיה לנשים לומר על דבריה של חברת הכנסת, הילה שי ואזן, כבר נאמר.
אני בחורת להתייחס לדבר אחד קטן אבל משמעותי שהיא אמרה:
שי ואזן מציעה, שאם נחשוב שאין תקרת זכוכית אז היא תיעלם.
במידה מסוימת היא צודקת. יש מצב שאם נדבר יותר על מה שהשגנו, זה יחזק אותנו יותר, מלדבר על מה שעוד לא.
בעצם אם חושבים על זה אנחנו הנשים אולי קצת מרפות זו את ידה של זו כשאנחנו בוחרות להדגיש את פערי השכר ואת חוסר הייצוג בוועדות, בתפקידים בכירים ועוד.
הדרך הכי טובה לדיכוי היא לדבר על כמה שבלתי אפשרי להצליח. ואז מי שמצליחות הן בודדות ששום דבר לא יעצור אותן גם ככה.
אז בואו נדבר יותר על מי שהצליחה, שבכל בית בישראל ישמעו את השמות של הסטרטאפיסטיות שעשו אקזיט, שיהיו יותר כתבות על טייסות בחיל האויר, על נשים לוחמות, על מנכ"ליות של חברות גדולות, על שופטות, על גנרליות, על נשים מצליחות מרוויחות עליהן נדבר והרבה.
נשמע קצת ניו אייג'י, רוחני? לא יודעת אולי. נחשוב טוב יהיה טוב.
זה לא אומר שצריך להפסיק להיאבק, כן זה עדיין מאבק לצערי, להיאבק על זכותנו להרוויח את אותו השכר, להיות נוכחות בכל מקום, בפוליטיקה, בבריאות, בתקשורת, בכלכלה, בהייטק בלואו טק בכל מקום.
שאם אנחנו נאבקות בשבילנו זה לא אומר שאנחנו נגד גברים. להיפך מזמינה אתכם להצטרף אלינו, ניקח מכם קצת את עול הפרנסה..
שיהיו יותר גברים שמגדלים איתנו את הילדים ולא לידנו, שההורות תהיה יותר שיוויונית ובעיקר שהעובדה שאנחנו המין היפה, המושך והסקסי לא תעמוד לרעתנו ברחוב שקט או בלילה חשוך.
שתפו אותי בדף הפייסבוק שלי עושה חשבון מה חשבתם על הפינה הפעם, אפשר להסכים ואפשר תמיד גם לא. אתם ואתן מוזמנים ומוזמנות להציע לי נושאים לדיון לפעמים הבאות ולשתף אם אהבתם.
להתראות ובריאות לכולנו.
