ב2018 – קצת אחרי שעזבתי את מקום העבודה האחרון בשברון לב גדול, נרשמתי ללימודי ייעוץ אסטרטגי בטכניון.
הייתי צריכה אז להחזיר את הבטחון שלי בעצמי, בידע שלי, ידעתי שהכוח שלי הוא לסייע לאנשים אחרים להגשים את החלומות שלהם כי עשיתי את זה הרבה שנים קודם, אבל מאוד רציתי מתודולוגיה. חיפשתי שיטת עבודה.
הרבה אסימונים נפלו לי בקורס הזה. קיבלתי אישור פנימי וחיצוני שאני יודעת על מה אני מדברת עכשיו גם היה לי טייטל להתגאות בו – יועצת אסטרטגית.
ועדיין לא הייתי שקטה.
אחרי שעבדתי במשך כמעט שנתיים בתעשיית ה- "doing good" לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שמשהו מתפספס פה.
הייתה לי בטן מלאה על עולם העמותות, על הסחבת, המשכורות המבישות, על הבירוקרטיה, על בזבוז המשאבים.
ולפני שאתם מעלים אותי על המוקד, אני בטוחה שלא כל עולם עשיית הטוב הוא כזה.
אבל בער לי לנסות לשנות, לשפר לעשות אולי יותר טוב. לשנות דפוס חשיבה.
קצת כמו שאפליקציית GETT TAXI הפכה את תחנת המוניות למיותרת, כמו שUBER הפכו את כל מי שיש לו רכב לנהג מונית בפוטנציה רציתי גם אני שעשיית הטוב לא תהיה תלויה בארגון כזה או אחר,
שהושטת עזרה למישהו בכל דבר תהיה נגישה פשוטה וקלה, בלי מאות עובדים עובדות, מנהלים מנהלות, טפסים, והמון בורות וכשלים בדרך.
חיבור פשוט בין מי שיכול לתת עזרה למי שצריך עזרה.
ואפילו לעשות מזה כסף.
איך הופכים רעיון לתוכנית עבודה?
1. רצתי לספר לחבר'ה
התחלתי להריץ קצת בראש מה יכול להפוך את הרעיון הזה לסטארטאפ של ממש.
העלתי על הנייר את הרעיון הכללי ולמרות הפחד שיגנבו לי את הרעיון, לא היה מישהו שאני מכירה שלא סיפרתי לו. אפילו עשיתי פרזנטציה על העניין ממש לקראת סיום הקורס לייעוץ אסטרטגי כחלק מתרגיל.
יש הרבה יזמים ויזמיות שממש מפחדים לספר על הרעיון שלהם מחשש שיגנבו להם את הרעיון, ואני אומרת לכם אין ממה לפחד.
מתחרים יש בכל מקום, להיפך "Great minds think alike"
אם זה רעיון טוב מישהו כבר חשב על זה. מתי רעיון טוב הופך לתוכנית – כשעושים תוכנית. כשמתחילים לעבוד. מדיבורים לא קורה שום דבר.
ולכן גם אם תדברו על זה בלי סוף אם עוד אין לכם שום דבר ביד אין לכם ממה לחשוש. האם זה אומר שאין אנשים שגנבו להם רעיונות? יש. אני אפילו מכירה באופן אישי כמה כאלה. אבל לעומת זה כבר אמר דודו טסה הגדול עוד לפני – עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה.
מישהו כבר ישמע ויעזור לכם. אבל לא לפני שתעזרו לעצמכן, עצמכם.
2. שותפים, מייסדים קו פאונדרים. או במקרה שלי – שותפה מייסדת.
היה לי ברור שהפעם אני לא רצה לבד.
סטראראפ אמיתי לא עושים לבד. משקיעים לא אוהבים את זה ובצדק. אי אפשר לעשות הכל לבד.
ידעתי שאני יודעת למכור רעיון ואני אהיה מעולה בשיווק אבל בכל מה שקשור לטכנולוגיה ופיתוח טכנולוגיה זה לא הצד, המאוד חזק שלי.
ידעתי שאני רוצה אפליקציה- (דרך אגב אולי שם הייתה הטעות הראשונה😊)
ולכן היה לי ברור שאני רוצה שותפה טכנולוגית, משהי שמבינה יודעת ומנוסה בפיתוח אפליקציות ותדע להוביל את המהלך הטכני.
עכשיו איך לעזאזל מוצאים שותפה או שותף לזה?
מתחברים להמון קבוצות ואתרים שמסייעים בדיוק בזה. העלתי מודעה שיש לי סטארטאפ טכנולוגי חברתי ושאני מחפשת שותפה או שותף טכנולוגי.
עשיתי הרבה קפה ושיחות עם אנשים שאני לא מכירה וידעתי שכשיגיע הרגע, שאני אמצא את האחת אני אדע. ובאמת מצאתי.
נפגשנו לקפה ברמת החייל וזאת הייתה פחות או יותר אהבה ממבט ראשון. באמת שאין לי איך להסביר וברור שהיה מדובר בהימור לשתינו, אבל החלטנו ללכת על זה.
לא היה לי שום שכר להציע. הייתה לי אהבה ורעיון זהו.
אז עשינו איזה הסכם שותפות כללי מאוד, כי עוד אפילו לא הקמנו חברה והתחלנו ביחד להיפגש כמעט בכל רגע פנוי כדי להבין לעומק את הרעיון הכללי, את המודל העסקי ואיך הופכים את כל זה לאפליקציה.
בדרך מצאנו גם מפתח אפליקציות, שהסכים להשקיע בנו זמן בתמורה לאחוזים בחברה. מלבד רעיון טוב, לא היה לי שקל להציע לאף אחד.
3. למידה עצמית בלתי פוסקת
במשך שנה שלמה שבה אני מזכירה לכם שאין לי שכר בכלל, גם לשותפה שלי, נרשמתי לכל סדנא רלוונטית בנושא. בכל מקום שהציע בין אם בתשלום ובין בחינם מפגשים לסטרארטאפיסטיות מתחילות. הלכתי לערבי משקיעים ומשקיעות כדי לראות איך נראות פרזנטציות, קראתי המון מאמרים, למדתי לבד מושגים רלוונטיים, כי כדי להתקדם צריך ללמוד לדבר בשפת הסטארט-אפ. הבנתי כמה אני לא מבינה כלום ובכל זאת התקדמתי לאט, לאט.
במקביל פיתחתי את הרעיון, נפגשתי עם כל מי שהיה מוכן להיפגש איתי.
הפעלתי קשרים, ביקשתי טובות בלי בושה, כי האמנתי שאני יכולה לעשות את זה.
אחרי קצת יותר מחצי שנה – השקתי את הרעיון באמצעות האתר
עכשיו כבר היה לזה שם – BITKIND
"BitKind" האפליקציה היחידה שמתגמלת אתכם עבור עשיית מעשים טובים.
איך זה עובד?
מורידים את האפליקציה, מגדירים פרופיל אישי ותחומי עניין ומתחילים לעזור לאנשים, או לבקש עזרה מאנשים.
בכל מיני נושאים: תרומת מזון ובגדים, סיוע עם בעלי חיים, עבודות בית פשוטות וקלות, עזרה בשיעורי בית, ציוד ואביזרים, אבידות ומציאות, עזרה במציאת עבודה, השאלת ציוד רפואי ועוד..
פשוט, ישיר ובחינם.
איך BitKind עוזר לכם בחזרה?
כל פעילות באפליקציה עבור מישהו, מתגמלת אתכם בBitKinds" ", מטבעות וירטואלים, אותם תוכלו לממש בעתיד, לרכישות פרטיות, ברשתות המסחריות הגדולות בישראל.
רוצים להצטרף למהפכה ולהיות הראשונים לעשות טוב ולקבל בחזרה ?
לחצו על הקישור >>
יש לכם חברה או עסק ותרצו להצטרף ולהוביל את המהפכה החברתית לעשיית טוב?
BitKind בקרוב באפסטור ובגוגל פליי.
את המייל הזה שלחתי לכל מי שהכיר אותי (יש כאלה הרבה😊)
כבר היה לי סטוריטלינג מושלם, אתר אינטרנט, תוכנית עסקית מפורטת עם מצגת וסרטון שיווקי והכל באנגלית ובעברית.
ואפילו כבר כמה מסכי דמה של אפליקציה מוכנה לשימוש.
אחרי המייל הזה היו כבר למעלה מ- 300 כתובות מייל של אנשים שהמיזם מעניין אותם ועוד כ- 20 חברות שהביעו התעניינות במיזם.
רוצים לראות את המצגת ?לחצו כאן להורדה
4. משקיעים
לא היה מישהו שהסכים לפגוש אותי שלא פגשתי.
דפקתי על הדלתות של הרבה מאוד משקיעים פוטנציאליים בין אם ארגונים שמשקיעים בסטארטאפים, או ארגונים שחשבתי יכולים להיות שותפים עסקיים טובים, כאלה שישמחו לאפשר לאנשים לממש את המטבעות שלהם אצלם, פניתי לקרנות השקעה של המדינה, קרנות השקעה כמו אקזיט וואלי ועוד, אפילו גיגי לוי המשקיע האגדי נפגש איתי. כרגיל יש לי הרגשה שהקדמתי את זמני.
לא היה אפילו אחד או אחת שאמרו לי הרעיון שלך לא טוב. או אין סיכוי שזה יעבוד.
משקיע אחד אפילו נתן את הסכמתו בעל פה להשקיע במיזם אחרי בדיקת היתכנות מעמיקה.
אז איך קרה שלא היה לי סטאראפ?
בשלב שבו המשקיע הפוטנציאלי נפגש איתי ונתן הסכמה שבעל פה לבחון השקעה מאוד קטנה של כ- 150 אלף ₪ במיזם, כבר עברו קצת יותר מ- 10 חודשים. זה יכול היה להיות כסף נחמד מאוד להמשך העבודה על האפליקציה אבל לא משהו שאפשר לקנות איתו במכולת.
חוסר היכולת להשתכר הפך להיות משמעותי מבחינתי.
אני מודה שפחדתי מאוד להשקיע כסף מהבית. אחרי שסגרתי את "סקיצה" עשר שנים קודם לכן ובהפסדים גרם לי להיות מאוד מהוססת בכל הנוגע לכסף שאני מביאה מהבית.
בשורה התחתונה – לא ישקיעו בכם אם אתם לא תשקיעו בעצמכם.
היו עוד המון סיבות –
הכי מהכל:
לא היה לי באמת כח.
הייתי מותשת מתחושת הכשלון של המיזם הקודם, שאמנם זכיתי בו בפרס יזמת השנה, אבל עדיין סגרתי את המיזם הזה, בהפסד כספי.
נהניתי מאוד מהעשייה, מהלמידה מהחיפוש וכן זאת הייתה טפיחה עצמית, מאוד נעימה על השכם, אבל לא באמת הייתי מוכנה ללכת על כל הקופה. חיפשתי בטחון שאין. איזה משקיע שייגאל אותי מייסורי, או איזה שותף או שותפה שאוכל להישען עליהם.
בפגישה שלי עם גיגי לוי אחרי שהצגתי לו את הרעיון, הוא שאל אותי מיד: "תהיי מוכנה לעבור לאמריקה"? ברגע הזה קפאתי.
ידעתי שהבת שלי הבכורה אמורה להתגייס לצבא בסוף השנה ואין סיכוי שאני אשאיר אותה כאן להיות חיילת בודדה, ידעתי שלהעביר את כל המשפחה לאמריקה זאת כנראה לא אופציה למימוש.
פחדנית? אולי
ויתרתי מהר מידי? יש מצב
אני מצטערת? באופן כללי לא😊
למה רק באופן כללי? כי אני יודעת שאני יודעת להפוך רעיון לתוכנית.
כי אני יודעת שעם קצת יותר אוויר בריאות כנראה שהיה באמת יוצא מזה משהו. כי יש לי במידה מסוימת תחושת החמצה, אבל כנראה שזה מה שהופך אותי למה שאני. לכן כשאני מלווה אתכם בדרך להגשים את החלומות שלכם אני מגשימה גם את עצמי. המחשבה שיש לי חלק בהרבה רעיונות מעולים ומצליחים, היא ההצלחה שלי.
האם למיזם הזה הייתה היתכנות כלכלית מזהירה? יש מצב.
לראייה יש היום סטאראפ מצליח מאוד בשם VEE שברעיון הכללי הוא די דומה.
מי שמובילה את הסטרטאפ הזה היא מאי פיאמנטה, בחורה צעירה בשנות ה20 לחייה שהצליחה לגייס למיזם הזה כבר כמה מיליוני דולרים.
האם יהיה לי סטארטאפ בעתיד? NEVER SAY NEVER
יש לכם סטאראפ? ואתם מרגישים לבד בתהליך קבלת ההחלטות? – יש לכם אותי😊"